למה אנחנו מעריכים את נורות האמבטיה שלנו ב”מבחן עינויים”?
חדרי האמבטיה הם בעצם מלכודות מוות עבור רכיבי החימום. תחשבו על זה: ברגע אחד החדר יבש לחלוטין, וברגע הבא אנחנו עומדים בתוך ענן של אדים, שבו רמת הלחות היא כמעט 100%.
ברוב המקרים, כשנורת אינפרא-אדום נהרסת, זה לא בגלל פגם בחוט החשמלי שלה. זה בגלל החיבור בין הצינור הקוורץ לבין האלקטרודות. אם החיבור הזה אינו מושלם, הלחות חודרת פנימה. ברגע שהאוויר הלח פוגע בחוט הטונגסטן החם מאוד… נגמר העניין.
המאבק נגד האדים
כדי למנוע זאת, אנחנו מעריכים את נורות התקרה שלנו בתנאי לחות גבוהה. זה נשמע מתוחכם, אבל למעשה זו דרך לחקות שנים של שימוש באמבטיה בתוך כמה ימים בלבד.
אנחנו לא רק בודקים אם הנורות עובדות. אנחנו מנסים להרוס אותן. אנחנו רוצים למצוא את הרגע המדויק שבו הן נשברות. אם החיבור אינו מושלם, אפילו בשליש מילימטר, אדי המים חודרים פנימה וגורמים לחמצון. זה גורם לחוט החשמלי להידלדל, עד שהוא נשבר לבסוף.
מציאת הנקודה החלשה
הקרב האמיתי מתרחש במקום שבו הזכוכית נפגשת עם החיבור המתכתי. זו הנקודה החלשה ביותר בכל המערכת.
אנחנו שם את הנורות בחדרים עם לחות גבוהה, ואז מעלים את הטמפרטורה. זה גורם לחומרים להתרחב ולהתכווץ שוב ושוב. אנחנו מחפשים סדקים זעירים. אם הנורה אינה יכולה לעמוד בתנאים האלה במעבדה, אין לה שום סיכוי לשרוד את החורף הקר בחדר האמבטיה שלכם.
זו עבודה של איזון
אולי תחשבו, “פשוט תעשו את החיבור חזק יותר!” אבל זה לא כל כך פשוט. אם החיבור חזק מדי, הקוורץ לא יוכל להתרחב כשהוא חם, והנורה עלולה להישבר תחת הלחץ.
זו עבודה של איזון עדין. אנחנו מתאימים את החיבורים כך שיהיו גמישים מספיק כדי לעמוד בחום, אך חזקים מספיק כדי למנוע את חדירת האדים. כך נוצרת נורה שאכן יכולה להחזיק מעמד, במקום להישבר כבר לאחר שלושה חודשים.
דבר אחרון: כל המבחנים בעולם לא יעזרו אם החיבורים החשמליים של הנורה לא תקינים. ודאו שהנורה מחוברת כראוי לקרקע. אם החיבורים החשמליים לא תקינים, קצר חשמלי בחדר לח הוא בלתי נמנע, לא משנה כמה טובה הנורה.