הבעיה של אזורים קרים בחימום (ואיך אנו מתגברים עליה באמצעות מכשירי חימום באור אינפרא-אדום ארוכי טווח)
רוב מנורות האינפרא-אדום פועלות בטווח של כמטר אחד בלבד. זה מספיק לעבודות קטנות, אך אם מדובר בתנורי זכוכית ארוכים, זו בעיה גדולה. למה? כי בכל פעם שמנורה אחת נכבית ואחרת נדלקת, נוצר אזור קר.
בעולם הזכוכית, אזור קר הוא אסון – הוא פוגע באיכות האיטום של הזכוכית. כדי למנוע זאת, אנו יוצרים מכשירי חימום מיוחדים שיכולים לפעול בטווח של יותר מ-2 מטרים.
זה לא רק עניין של יצירת צינור ארוך יותר.
אי אפשר פשוט להאריך את הצינור; אחרת החוטים שבתוכו עלולים להישחק או אפילו להישרף. אנו משקיעים הרבה זמן בהתאמת המתח וההספק, כדי שהחום יהיה אחיד מהקצה הראשון ועד האחרון.
בנוסף, יש להקפיד על קוטר הצינור – אם מכניסים יותר מדי הספק לצינור דק מדי, הזכוכית עלולה להתחמם יותר מדי. כדאי גם לבדוק היטב את מקור האנרגיה – מערכת חימום של 2 מטרים ויותר דורשת הרבה זרם; אי אפשר שהמערכת תפסיק לעבוד באמצע העבודה.
התאמת ההרכבה
אנו משתמשים בזכוכית בעלת טוהר גבוה, מכיוון שהלחץ התרמי עליה גדול מאוד. המטרה היא ליצור שרשרת חימום רציפה – בלי חורים או הפסקות.
אנו גם מקפידים מאוד על החיבורים בין החלקים השונים. אם החיבורים לא מעוצבים כראוי, הם עלולים לקחת את האנרגיה מהצינור, וכך לפגוע בתהליך האיטום.
החסרונות (כי שום דבר אינו מושלם)
יש יתרונות: פחות מנורות פירושו פחות חיבורים חשמליים, וכך פחות נקודות שעלולות להתקלקל. זו הרכבה יותר טובה.
אך יש גם חסרונות: צינורות זכוכית באורך 2 מטרים הם פגיעים מאוד. תנועה לא זהירה במהלך ההרכבה עלולה לגרום לנזק חמור. חיוני להשתמש בכלים מדויקים כדי להרכיב אותם בצורה נכונה.
דבר אחרון: מערכות אלו יוצרות כמות גדולה מאוד של חום. אם מערכת הפליטה של התנור אינה מותאמת כראוי, החום לא יוכל לצאת, וכתוצאה מכך המעטפת החיצונית של התנור עלולה להינזק.
זו הרכבה חזקה מאוד, אך יש לכבד את החומרים שמרכיבים אותה.