למה אנחנו מנסים להרוס את החיממים של השירותים (בכוונה)
בואו נהיה כנים: השירותים הם סיוט עבור מכשירים אלקטרוניים. יש שם אדי מים רבים, טיפות מים שנופלות באופן לא צפוי, והטמפרטורה יכולה לעלות ממידות קרות מאוד לטמפרטורות גבוהות בתוך דקות בודדות. זו סיבה מצוינת לכישלון של המכשיר. אם אחד החוסמים נהרס, כל המערכת יכולה להתקלקל. אפשר היה פשוט לומר שלחיממים שלנו יש רמת הגנה IP66, ולקוות לטוב. אבל אנחנו לא מסתמכים על תקווה. אנחנו מעדיפים להרוס אותם במעבדה, במקום שהם יתקלקלו בבית שלכם.
בדיקת העמידות בסביבת אדי מים
אנחנו לוקחים כל סדרה של נורות אינפרא-אדום ומניחים אותן בתא שהוא למעשה תנור בעל טמפרטורות גבוהות ולחות גבוהה. אנחנו משאירים אותם שם למשך זמן ארוך, ומחכים שמשהו יתקלקל. העניין הוא שאדי המים הם ערמומיים – הם מוצאים את הסדקים הקטנים ביותר שאי אפשר לראות. כשהם נכנסים פנימה, הם נשארים על החיבורים החשמליים ועל חלקי הקוורץ. בשירותים רגילים, ייקח שנה עד שהלחות גורמת לתקלות. בתאים שלנו, אנחנו מאיצים את התהליך. אנחנו גורמים ללחות לחדור פנימה, כדי לראות אם החוסמים אכן עושים את עבודתם.
הלחץ שנוצר כתוצאה מהחום
זה לא קשור רק למים. זה קשור גם ללחץ שנוצר. כשהחיממה פועלת, המעטפת שלה מתרחבת. כשהיא כבויה, והאוויר הקר בשירותים פוגע בה, היא מתכווצת. ההתרחבות וההתכווצות האלו הם שגורמים לכישלון של רוב החיממים – הם גורמים לעיוות של החוסמים או ליצירת סדקים קטנים. אנחנו עוקבים כל הזמן אחר עמידות הבידוד. אם הערך הזה יורד, אנחנו יודעים שיש דליפה. כדי למנוע זאת, אנחנו משתמשים בחוסמים מסוג סיליקון ובפולימרים חזקים. הם צריכים להישארגמישים. אם הם נהיים שבירים, הם יתקלקלו, ואז יהיה לנו בעיה.
מציאת הנקודה האידאלית
יש כאן סוג של מאבק בין הצרכים השונים. רוצים חום גבוה, כדי שנהיה חמים מיד לאחר המקלחת. אבל החום הזה יוצר לחץ עצום על המעטפת העמידה למים. אם החוסמים יהיו צרים מדי, המכשיר לא יוכל לנשום, והוא עלול להיהרס מבפנים. זו עבודה שדורשת איזון. אנחנו משנים את עיצוב הפתחים כדי שהמכשיר יוכל לנשום, אך בו זמנית לוודא ששום מים לא יוכלו לחדור פנימה. זה דורש הרבה ניסויים וטעויות, אבל זו הדרך היחידה לוודא שהחיממה תחזיק מעמד.