כיצד לשלוט בטמפרטורה הנכונה לעיבוד זכוכית בשיטת הסריקה
הבעיה היא ששיטת הסריקה ושיטת החימום פועלות זו נגד זו. יש צורך בכמות אדירה של חום כדי שהזכוכית תהיה בטוחה וחזקה, אך אותו חום עלול להרוס את הדיו. כל טעות עלולה לגרום לכך שהקווים החדים ייעשו מטושטשים או שהצבעים ישתנו. זו בעיה לא פשוטה.
הסוד נמצא בדרך בה אנו משתמשים בחום באורך גל אינפרא-אדום.
שמירה על הדיו
רוב התנורים הרגילים גורמים לחימום יתר של פני השטח של הזכוכית. עד שהחלק האמצעי של הזכוכית מתחמם, פני השטח כבר נהיו חמים מדי, והדיו נהרס.
אנו פותרים זאת על ידי שימוש במנורות אינפרא-אדום בעלות אורך גל קצר. במקום לחמם רק את החלק העליון של הזכוכית, המנורות האלו מחממות את הזכוכית מעמקה. כך הזכוכית מגיעה לטמפרטורה הנכונה מבלי שהדיו נהרס.
אך אי אפשר פשוט להגדיל את החום. אם החום גבוה מדי, הדיו ירתח. אם החום נמוך מדי, נקדיש זמן יקר ואולי לא נקבל את רמת הלחץ הנכונה להפיכת הזכוכית לחזקה. זו איזון עדין מאוד.
התמודדות עם החום
מנורות אינפרא-אדום בעלות הספק גבוה יכולות לבצע את העבודה במהירות, אך הן יוצרות לחץ גדול על מערכות הקירור. אם המאווררים לא מסוגלים לעמוד בעומס, עלולות להיווצר בעיות בתנור או ברכיבים האלקטרוניים שלו. זו לא דרך טובה לבזבז זמן.
דרך טובה יותר להתמודד עם זה היא על ידי חלוקת המנורות לאזורים שונים. ניתן לשלוט בעוצמת החום בכל אזור בנפרד. כך הדיו נשאר יציב, ובו זמנית החלק האמצעי של הזכוכית מתחמם מספיק כדי להיות חזק.
ההתפשרות הגדולה: מהירות לעומת המראה
האמת היא שבדרך כלל צריך לבחור בין שני דברים: מהירות לעומת המראה הסופי של המוצר.
מחזורי עיבוד מהירים אומרים שיוצאים יותר מוצרים מהתנור, אך יש סיכון שהקווים יהיו מטושטשים. אם רוצים שהקווים יישארו חדים, יהיה צורך להפחית את עוצמת החום בכ-10-15%.
כמובן, זה יוסיף קצת זמן לעיבוד כל חתיכת זכוכית. אך זו הדרך היחידה להבטיח שהמוצר הסופי ייראה כמו שצריך.