כיצד לחמם זכוכית Low-E מבלי לשבור אותה
אם ניסיתם פעם לחמם זכוכית Low-E בגודל גדול, אתם יודעים עד כמה זה מסובך. צריך להגיע לטמפרטורה מדויקת, כדי שהזכוכית לא תתנפץ במהלך תהליך החימום. זו משימה קשה מאוד.
הבעיה האמיתית נוצרת כאשר רוחב הזכוכית עולה על 3 מטרים. רוב הלאמפות האינפרא-אדומות הזמינות אינן מסוגלות להתמודד עם זה. כתוצאה מכך נוצרים “נקודות קרות” באזורי החיבור בין הלאמפות – שם נוצרות הסדקים.
כדי לפתור את זה, הפסקנו להשתמש בחלקים “רגילים” והתחלנו ליצור יחידות חימום מיוחדות, שמכסות את כל רוחב התנור בבת אחת.
חימום אפקטיבי ברוחב של 3 מטרים
אי אפשר פשוט לחבר כמה לאמפות קטנות יחד ולקוות לטוב. זה לא יעבוד. במקום זאת, אנו משתמשים בצינורות קוורץ ארוכים, ומוודאים שחלוקת הוואטים תהיה מדויקת. על ידי שינוי המתח ודרך עיטוף החוטים, אנו מוודאים שהחלק האמצעי של הזכוכית לא יישרף, בעוד שהקצוות יישארו בטמפרטורה נמוכה. צריך הרבה אנרגיה כדי לחמם את הזכוכית, אך יש בעיה: מקור החשמל והחוטים חייבים להיות חזקים מספיק כדי לעמוד בעומס. אחרת, הלאמפות יישרפו.
החלקים שנשארים עמידים
אנו משתמשים בזכוכית קוורץ בעלת דפנות עבות. למה? כי כאשר מדובר בטווחים ארוכים, הלחץ המכני הוא גדול מאוד. בהתאם לכמות החשמל שאנו משתמשים בה, אנו בוחרים בחיבורים מסוג R7s או SK15. ובבקשה, שכחו מהחיבורים החלשים האלה – אנו משתמשים בחיבורים חזקים. אם הצינורות נשחקים אפילו קצת, החימום יהיה לא אחיד. ובעסק הזה, חימום לא אחיד פירושו זכוכית שנשברת.
המציאות של התקנת המכשירים האלה
העובדה היא שהמכשירים האלה מפיקים כמות אדירה של אנרגיה. אי אפשר פשוט להכניס אותם לתנור ישן ולהניח שהכל יהיה בסדר. אם מערכת האוורור של התנור לא יעילה, החום העודף לא יוכל להתפזר. הוא יגרום לעיוות במסגרת התנור. זו בעיה גדולה.
אנו גם בונים את המכשירים האלה כיחידות מודולריות. כולנו כבר נתקלנו בבעיה שבה אחד הצינורות נשחק עם הזמן. במקום להרוס את כל המערכת ולאבד יום שלם של ייצור, פשוט מחליפים את הצינור הפגום וחוזרים לעבודה. כך הכל נשאר פשוט.