שליטה בטמפרטורה בתהליך האנילינג של זכוכית
אם ניסיתם אי פעם להשתמש בנורות חימום רגילות לצורך מחקר ופיתוח, אתם יודעים כמה זה מעצבן. הן נועדו לחמם את החומר באופן שווה בכל האזורים. אך במעבדה? שוויון בחימום הוא בדרך כלל הדבר האחרון שאנו רוצים.
כשעובדים עם סוגים חדשים של זכוכית, יש צורך בשליטה. יש צורך בגרדיינטים תרמיים מדויקים כדי להתמודד עם מתחים פנימיים בחומר, או כדי לדעת בדיוק באיזו נקודה החומר מגיע לטמפרטורת המעבר שלו.
העניין הוא היכן החום הולך.
רוב הספקים ישאלו אתכם רק על אורך הנורה או על כמות הוואטים שאתם צריכים. אנו מסתכלים על זה בצורה אחרת – אנו מעוניינים בעוצמת החום.
על ידי שינוי מרחק הסלילה של החוט וקוטר הסליל בתוך הצינור הקוורץ, אנו יכולים ליצור “אזורים חמים” ו“אזורים קרים” בתוך אותה נורה. כך, מפת החום תתאים לצורה של הדגימה שלכם. אם החלק של הזכוכית עבה יותר במרכז, אנו יכולים להגדיל את כמות הוואטים באזור זה. כך לא צריך לדאוג שהחלק האמצעי של החומר לא יחומם מספיק, בעוד שהקצוות כן יחוממו.
הפרטים הטכניים של הבנייה
אנו משתמשים בקוורץ ברמת טוהר גבוהה. למה? כי הדבר האחרון שאנו רוצים זה שהנורה תפלוט גזים ותזהם את הדגימה שהכנתם במשך שבועות.
יש גם את העניין של המהירות. עוצמת החום הגבוהה מאפשרת להגיע לנקודת האנילינג במהירות. זה יעיל. אך זה גם מפעיל לחץ גדול יותר על מקור החשמל. חשוב לוודא שהבקרים שלכם יכולים להתמודד עם שינויי הזרם האלו, כדי שלא יהיה צורך לכבות את המערכת באמצע התהליך.
שימוש בנורות אלו
כשאפשר לשלוט במפת החום, אפשר לחקות את תהליך הקירור האמיתי במעבדה. זה מקל מאוד על יצירת דפוסי גבישה מסוימים, או לבדוק האם סוג חדש של סגסוגת יכול לעמוד בהלם תרמי.
יש עם זאת בעיה אחת: נורות אלו פולטות חום רב מאוד בחוט שלהן. חשוב לוודא שהאוורור של המערכת טוב, כדי שהחום לא יגיע לרכיבים האלקטרוניים ויגרום לבעיות.
אנו נספק לכם את כל הנתונים התרמיים הדרושים מראש. כך תוכלו לחבר את כל הרכיבים ולכייל את החיישנים בצורה מושלמת מהיום הראשון.