השגת איזון מושלם: איכות ההדפסה לעומת חוזק הזכוכית
אם אי פעם עבדתם עם זכוכית שעברה הדפסה בשיטת הסקרין-דפסינג, אתם יודעים עד כמה זה מאתגר. זו מעין מלחמה בלתי פוסקת.
יש צורך בחום מספיק כדי שהדיו ייצמד לזכוכית והיא תהיה מוכנה לתהליך הקירור. אך אם נותנים יותר מדי חום, הדיו עלול להישרף או הזכוכית עלולה להתעוות עוד לפני שהיא נכנסת למכונות. זו סיטואציה מתסכלת מאוד.
אנו פותרים את זה על ידי שימוש במנורות חימום באמצעות אור אינפרא-אדום.
שמירה על צבעים ברורים
הטריק הוא להעלות את הטמפרטורה במהירות ובאופן אחיד. אנו משתמשים במנורות אינפרא-אדום בעלות גלים קצרים, מכיוון שהן חודרות ישירות לתוך הזכוכית. כך נמנע ה”אפקט השטחי”, שבו השטח נשרף אך החלק הפנימי עדיין קר. כאשר השטח נחמם יותר מדי, הדיו מתחיל להיהרס – וכתוצאה מכך הגבולות של ההדפסה נעשים מטושטשים או הצבעים נראים לא טובים.
אנו מגדירים את המנורות כך שיספקו חום באזור קטן. כך הזכוכית מגיעה לטמפרטורה הנדרשת, מבלי שהדיו ייחמם יותר מדי.
הציוד והאיכות
בעולם האמיתי, אנו בדרך כלל משתמשים בצינורות הלוגן מסוג קוורץ. הם עמידים מאוד, ויכולים לעמוד בשינויים חדים בהפעלה/כיבוי שלהם, מבלי להישבר.
בהתאם למהירות העבודה של המכונה, יש צורך לשנות את ההספק והמתח כדי להשיג את מהירות החימום הרצויה.
הבעיה היא שצינורות בעלי הספק גבוה הם מצוינים לזכוכית עבה, אך הם דורשים הרבה אנרגיה. יש לוודא שהחוטים והמגעים שלהם יכולים לעמוד בעומס הראשוני שנוצר כאשר הם נדלקים. כמו כן, יש לשים לב למאווררים – אם זרימת האוויר נחסמת, הצינורות עלולים להישרף מהר מדי.
חוזק ללא פשרות
כאשר החימום נעשה נכון, הזכוכית נכנסת לתנור עם פרופיל תרמי יציב. אין שינויים חדים בטמפרטורה. זה אומר פחות לחץ פנימי. כתוצאה מכך, הזכוכית נהיית חזקה יותר, וההדפסה נשארת ברורה. כולם מרוויחים.